המלץ אודות מאמר קישור תגובות הדפס מאמרשתף עמוד זה בפייסבוקשתף מאמר זה הזמן בטוויטרשתף לינק זה ב-Linkedinשתף מאמר הגיע ב-Deliciousשתף עמוד הגיע בשנת Diggשתף עמוד זה הזמן על אודות Redditשתף לינק זה על PinterestExpert המחבר ריקי טיילור
ההתנסות הראשונית שלי שיש להן דוקטור טייטלבאום נתפסה ב-Hub בראשם הטיפולים המתקינים על ידי מתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן בסן דייגו, קליפורניה. עמדתי מחכה מול השולחן העוטף שהכיל את דפי ההצטרפות היומיים של המט”בים, פטפטתי עם הקצין התורן, כששמעתי קול מאחורי. הקול נעשה תמהיל מעורפל בקרב פלסטו ובריטון נשי.

“אני וכרחה לבחור מלווה למרפאת Facility One. קבעו לכולם לפגוש את אותה MTA טיילור כאן”.

תמלול הקלטות על מנת לדעת אחר הרמקול. היא בעצם נתפסה אישה כבדה בשנות החמישים המוקדמות לחייה בעלויות רמת מזעזעת של טיפול אדום מקורזל וצבוע, בולטת בטירוף מתחת לכובע אינסופי מצומצמים ומגנטה. הינה לבשה הדבר שאולי התבצע חליפת אפשרות מחומר רענן בשני גוונים ייחודיים בידי סגול. נעליה שימשו נעלי כושר צהובות ומהווה נשאה תיק עור סקי גבוה ואדום. ניתוחי לייזר להסרת משקפיים אישיות וחרוזות הציצו למה אתם מחכים? ואחורה בין הקצינה התורנית לביני, מבעד למשקפיים גדולים הכול על פנייה החיוורות בצורת ירח. המופתעת מהפער החד במראה שלה בין השוטרים לובשי המדים והצוות הרפואי שלובשי השפשפים, אינן הייתי לגמרי מופתעת במידה מהווה הייתה מראה עבורינו של ניסיון ע”מ לחבוש אפי’ אדום זוהר ולהכין בע”ח בלונים בשביל האסירים. אני בהחלט ה-MTA שהוקצה למרפאה במתקן כדלקמן. MTA, או לחילופין יעזור טכני רפואי, נסגר תפקיד ייחודי למחלקת התיקונים בידי קליפורניה. הגיע ניצור גם פעולת רפואי כולל פעולת קצין פיוס. מת”א הגיבו לכל מצבי החירום הרפואיים וניהלו מאוד יום אחר המרפאות בחצר. המחלקה תבטל בקרוב רק את המקצוע, ותינתן לנו הבחירה ליטול אחיות או אולי קציני בתי רפואה. מאוחר שנתיים אבחר לקחת קצין כליאה.

“אני MTA טיילור,” אמרתי, “אני אינם מאמין שנפגשנו מהעבר. יהיה אפשרי לדעת מה העסק שלך בקליניקה?”

הינה עשתה פריחה דרמטית בידה השמאלית והרימה את אותם קול הקול המוזר שלה, והשפיעה אודות הסגנון על ידי שחקן שייקספיר.

“אני דר’ טייטלבאום”, הודיעה גרידא לכם, לא מורכב לכל אדם באזור הסמוך, “אני הפסיכיאטר החדש”.

עשר דקות להבא, ליוויתי רק את דר’ טייטלבאום על פני הכיכר למרפאת “מתקן 1”. הגענו לשער מתקן 1, וקצין השער ברר את כל הזיהוי של החברה.

“אתה אידיאלי במערכת הכלא, דוקטור טייטלבוים?” שאלתי. ידעתי שלכניסה לחצר דירות מגורים סוהר בפעם העיקרית תהיה חוויה סוחפת ומפחידה.


“אני אידיאלי בצינורות הכלא, מר טיילור, אולם אירועים העביר זמנו לאלו הכלואים במחלת נפש.” עיניה לבשו מבט קודח, חולמני, מרוחק. “אני לעיל ע”מ לסייע לגברים לברוח מהכלא סביר.”

קצין השער, גבר שחור בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, הביט בשערה, ואז הביט בי בשאלה. הדיבורים על סיוע לאסירים להימלט לא שימשו דבר חשוב שקלקל. הבטחתי לקצין שד”ר טייטלבאום נעזר בלשון שלילית.

“זה קל דיבורים,” אמרתי. דוקטור טייטלבוים אינם מתעתד לברוח מהכלא דה פקטו, רק לכלא של חיידקים נפש”.


ד״ר טייטלבוים הרימה את אותם מבטה אל הקצינה ללא סימני אלפבית מבעד למשקפיה העצומים. קצין השער קימט את אותו מצחו איזה מה כניסה את אותם השער. הינה הסתכל אודות ד”ר טייטלבוים מלמעלה ומטה, כשהוא מתרשם במלוא המוזרות אצל הלבוש שלה. הנו העווה את אותן פניו וגלגל את אותם עיניו.

“זה עשוי בך, טיילור,” הינה אמר. “הכל עלול בך.”

נכנסנו ל- Facility One Yard. חצר הכלא נודעה רצועת אדמה משמעותית וסגלגלה מוקפת מסילה באורך שליש פניה. אסירים לובשים כל CDC כחולים הסתובבו במגמת, וחזרו ליחידות הבתים שלכם מארוחת הבוקר. הינם הלכו מכיוון כיוון השעון באותו מכיוון, בנות תזכורות מפעם לפעם ברמקול “להמשיך לטפס אודות המסילה”. כלא הוא שום דבר אחר מיותר. אסירים עוברת את אותן הצבעים בכול יום; ממחיר השוק אסירים כחולים ואפורים, מהמחיר הריאלי קצינים ידידותיים לסביבה וחאקי, תקרות כלא אפורים. רצוי לחשוב, לכן, את אותן הבחירה אצל האסירים כשראו את אותו דוקטור טייטלבאום נכנסת לחצר בהרכב הסגול שלה, כובע מגנטה, סוג שיער אדום, נעלי כושר צהובות מנוסה אדום גדול. אסירים עצרו אודות המסילה, מצביעים. אסירים שעמדו בתור הכדורים מחכה מול המרפאה בהו. דבר שבשגרה הוא נראו מלאי תקווה, נחרצות סוברים, לפי שחשבתי בעבר, שהיא מסוגלת לבחור סוג של הנאה. נלווים צחקו, ושמעתי מספר צעקות.

אסירים עמדו בתור מחכה מול המרפאה לתור גלולות. הם הורשו תרופות בתאים שלכם, ברם רפואה פסיכיאטרית נודעה צריכה להיות מלווה להינתן במרפאה. יותר ויותר ממה שקורה בפנים כלא הוא בתגובה לתביעות שהגישו אסירים. מחלקת התיקונים בקרב קליפורניה קבעה או אולי הפסידה כמה תביעות שהגישו אסירים שסבלו עקב תקנים מסמכים רפואיים גרועים וטיפול פסיכיאטרי אין או גם אינם הולם. בתים המשפטהוא הורה למחלקה לסדר את אותו הנזק, והמחלקה נאבקה לקחת רופאים, פסיכיאטרים ואנשי רפואה שונים. על כן, העסקה נודעה באמצע מבנה המעלות. כל שיש לו כתב הרשאה רפואי יכול נסגר לקבל חזרה משרת הסכם בפעילות בכלא. הסטנדרטים היוו בהשוואה נורמלים יותר. תוך כדי הזמן עם הזמן עבדתי אלו שיש להן פסיכיאטרים ורופאים מצויינים. ברור וכיבדתי פסיכולוגים מסורים. ברור וגם רק את אילו שבמחלקות ממהרות לאייש תפקידים, נפלו השיטה שנקראת היסודות אצל תהליך המיון. על מנת לעמוד בדרישות שהורו בתי המשפט, נבדקו האסירים לבעיות הקשורות לבריאות הנפש. הגיע נוצר מינימלי והכרחי, אבל נוצר לכך גם תוצאות רבה בדבר בתי הכלא. לפתע, אסירים אובחנו בנות דו-קוטביות, סכיזופרניה, פסיכוזה והתנהגויות אנטי-חברתיות. הינם קיבלו תרופות פסיכיאטריות, שרכשו פגישות מעקב בעלויות הפסיכיאטרים. ועד ל מהרה אלפים רבים אסירים קיבלו תרופות, ופסיכיאטרים חדשים נדרשו לתת תשובה המתארת את הנעזר בפגישות מעקב. המספר המוגבר אצל פסיכיאטרים הביא לזאת שעוד יותר אסירים הושמו בתרופות, הנושא שדרש אפילו יותר פסיכיאטרים ופסיכולוגים. ביום שבו גרף ד”ר טייטלבאום לראשונה למרפאת מתקן זכוכית שבירה, ומחיר התרופות הפסיכיאטריות במתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן התפוצצה ליותר ממיליון וחצי דולר לחודש. זה אינן בכלל תרופות קבועות שנקבעו על ידי וטרינר.

באפשרותכם לחלק תרופות פסיכיאטריות לשלוש קטגוריות: תרופות נגד התקפים, עליונות ותחתונות. והיה אם אני מסיט רק את המחשב הביתי בידי הז’רגון הפסיכיאטרי והפסיכולוגי, אני נמצא כבר היום שתרופות פסיכיאטריות הנן סמים, פשוטים ופשוטים. שמישהו זוכר התקשרות בעלות אחד מהפסיכיאטרים בחוזה. היא ניצור בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, גבר הם בלי האויר הטיפוסי על ידי פסיכיאטרים. אכלנו ארוחת צהריים במשרד MTA במרפאה. האסירים נכלאו בתאיהם למטרת ספירה, ואנחנו היינו בעצמכם.

“אתה מזהה מה שמי יבצע למחייתי, טיילור?” הנו שאל.

חייכתי אליו חוץ מ לשולחן בארוחת הצהריים שלי.

“למיטב ידיעתי,” אמרתי, “אתה פסיכיאטר.”

“טוב, בוודאות שאני פסיכיאטר”, היא בעצם אמר”, אמנם קוראים לי הן לא מסביר על השיעורים או אולי הרישיון שלי. שאחד מסביר מאיזו סיבה שאני יכול לעשות בפועל”.

“טוב, דר’,” אמרתי, בלעתי ביס מסנדוויץ’ טונה, “יכול להיות שגם אני משוגע, ואתה מתאים שנתיים ממני לסייג את המחשבה הנ”ל, אך גלוי לי שהינכם מדבר בנות אסירים אודות הסיכונים זה או אחר, ואז לבוא שיש להן אבחנה ותוכנית תחזוקה. במקרה ש הגיע באומדן מחירי מכסה את זה?”

“ובכן, דבר זה באיזו דרך אנחנו מנסחים יחד עם זאת, אבל זה הזמן הן לא לב העניין”, סיפר. “מה שגם אני האם כך זה איש המקצוע סמים מורשה”.

“האם שמי אשר להוריד במידת מה את אותו האזיקים שלי?” אמרתי. “זה וידוי?”

הוא חייך.

“אמרתי יש באפשרותו, טיילור. אולם אירועים מורשה עד הן לא, זה הנושא שאני. במידה ו אחת ל האם כך חשבת מדוע זה הזמן תרופות פסיכיאטריות? סמים, טיילור. זה דבר זה שהן. הנישות עולות ומורדות, ואני רושם את הסתימות נרקומנים במוסד כליאה. שונה אני יש באפשרותו לערוך בכל זאת, אני בהחלט יושב בתא במקום לחכות לפניכם לאכול איתך צהריים”.

“עכשיו, דוק,” אמרתי. “אני חושב שאולי העסק שלך מוכר את כל עצמך בחסר. שמישהו בטוח יותר מתחיל ישמח לעשות יותר ויותר מעולה. קיים פער רב מצד הביקוש שהינכם ישמח לעשות כאלו הפרמטר שעורכים סוחרי סמים”.

“הבדל במוטיבציה, שמישהו מוכן. אך אינן במה שגם אני יעשה. כשרק התחלתי, פתחתי המשרדים בשכונה, ופרסמתי ללקוחות פוטנציאלים. חלמתי לתת סיוע לאנשים, האומנם שעשיתי. מועדון החברה שלך יודע אילו מה תהליך ניתוחי לקוחות שיש לי?” הנדתי בראשי וסימנתי לו לעשות. “אנשים החלה לקחת חלק למשרד שלי אלו שיש להן תסמינים ששיננו. ידעתי שהם פשוט מדברים לכולם תסמינים, אוקי, אז אני רושם אליהם תרופות מסובכות. זה הזמן נסגר ברור. אבל מתפעל לי זכרון דברים שכירות וחשבונות לשלם מכיסו. כל אחד מזהה דבר זה עשיתי, טיילור? רשמתי את התרופות שהם כבר רצו. שנגמרת הגיע התפשטה השמועה, ולקוחות המשיכו לסייג פגישות. שמעל ממחציתם שיש נרקומנים שרצו סמים חוקיים”. מהווה הצביע המתארת את עגלת התרופות הסמוכה. “זה ענין זה שהם כבר. סמים, בנאדם, סמים.”

חוויתי את אותם ההשפעות בקרב התרופה בעצמי כשנה בעבר, כשמישהו הושיט עבורינו בקבוק ריספרידון נוזלי, תרופה שנרשמה להחזקה בסכיזופרניה ובהפרעה דו קוטבית. קונבנציונלי מהנוזל נשפך והיה על דופן הבקבוק. נגעתי בנוזל ביד חשופה. התרופה חלחלה השיטה שנקראת ידינו שלי ונכנסה למחזור הדם שלי. במשך שעה נעמה הייתי באופוריה, צחקתי ודברנית עד מאוד. למרות שהתרופה מתחום לא נגעה בשפתי, פשוט מהשפה העליונה שלי קהה. וכדלקמן עכשיו, לכל עד לפני זמן לא רב שגם אני נזכר בתקרית, החלק דבר זה בשפתי שימש קהה. ובינהם שאמר הרופא המטפל המוצלח, “סמים, בנאדם, סמים”.

תור הגלולה היה ממושך בצורה ניכרת, והגיע מחלון קו הגלולה למסלול די רחוק של כחמישים מטרים. קרוב מאוד לאלף אסירים נכלאו בבניין מתקן זכוכית שבירה, ומחציתם היוו בתרופות פסיכיאטריות. נפטר.א. עמד בפנים חלון חלל התרופות, רעיון לאסירים את אותו התרופות מסוים שיטת שטח מלבני. ה-MTA, גבר חיוור-עור מקריח שנקרא פורד, הסתכל המתארת את דוקטור טייטלבאום כשחלפה בסקטור. הינה חייך אליי והניד בראשו. כמה אסירים הסתכלו אודות הפסיכיאטר החדש, ואז הביטו בי בשאלה. התעלמתי מהמבטים השואלים ועשיתי את כל בשיטות למרפאה. פתחתי את אותה פתח המרפאה והובלתי רק את ד”ר טייטלבאום למשרד מאחור.

“זה המשרד של החברה שלכם, ד”ר טייטלבוים,” אמרתי, פתחתי את כל דלת הכניסה והדלקתי רק את האורות, מאיר עסק קטן עם נוסף כיסאות זה הזמן אל מול זה בדבר פני שולחן עץ. ד”ר טייטלבוים נכנסה למשרד וישבה בכבדות על אודות כיסא השולחן, והשאירה רק את התיק האדום המשמעותי שלה המתארת את שולחן העשייה. “עוד לא הרבה אביא לוח דקות של אסירים ותרשימים מסמכים רפואיים על ידי אסירים”.

“מטופלים, מר טיילור,” סיפר דוקטור טייטלבאום. “הם לא אלא אסירים. הינם הנצרכים שלי, וגם אני לא מסוגל להמתין לראות אותם”. הוא הרימה רק את מבטה אלינו השיטה שנקראת משקפיה הגדולים, הברק הרחוק חזר לעיניה. “אני מבטיח לאתר שלך שהם מהתחום של לא ראו כמוני.”

“כן, ד”ר. שאחד מאמין שהדבר אפשרי המקרה,” אמרתי. על אף המראה המוזר בוודאי שלה, התכוונתי להבטיח לפסיכיאטר הפוטנציאלי את אותם היתרונות הרבים אצל ספק. מקובל מהפילוסופיה שלי הינה, ועודנה, לא לשפוט ספר במסגרת הכריכה שמורכב. “האם תבקש שהדלת תיסגר עד תיפתח?”

“אנא סגור זאת,” דיווח דר’ טייטלבוים. “הגיע כיום לטקס ההרגעה שלי.”

הנהנתי ויצאתי מהמשרד, סגרתי את אותה דלת ביתך מאחורי. נעשה לכולם זמנים עמוס לפניי והייתי אשר להתארגן אל עורך הדין. השארתי את אותו דוקטור טייטלבוים לבד במשרדה, לקחתי כוס קפה מהסיר שכבר בושלו באזור הטיפולים, התיישבתי בסביבות השולחן והתחלתי למסד את הטבלאות הרפואיות אצל האסיר, לחלק כש מכיוון בני אדם מסמכים רפואיים לפסיכיאטרים, יחד עם תמיכה המיועדים לכל בתרשים היו רשימות וטרינר טריות להגיד עליהן מרשמים להתחיל. הייתי שקוע בטקס, כששמעתי את אותה דר’ טייטלבוים יוני אופרה במה שחשבתי שמא איטלקית, הכי מתאים שהוא רשאית. יצאתי מחדר הטיפולים. MTA פורד קרה פעם מחדר התרופות.

“מה לעזאזל מתפעל, טיילור?” הוא שאל. עמדתי מבחוץ לדלת משרדו בידי דר’ טייטלבאום. האופרה המשיכה בקולה המעוות. אסירים הציצו מבעד לחלונות המרפאה, תוהים על מה קו הכדורים נעצר, ושמעו את אותן האופרה האיטלקית באה דרך המרפאה. נדתי בראשי ודפקתי בעדינות על דלת המשרד. האופרה האיטלקית המשיכה פנימה. דפקתי מתאים יותר.

“ד”ר טייטלבאום?” התקשרתי. האופרה נמשכה. משכתי בכתפיים לעבר MTA Ford ופתחתי את דלת הבית. דוקטור טייטלבוים ישב מאחורי שולחנה. עיניה היוו גבוהות, ידיה מורמות מעל ראשה, נעות מהיבט של דרמטית יאללה ואחורה, מנצחת בדבר תזמורת שרק הוא יכלה למצוא. נראתה אינם מודעת לנוכחותי, היא המשיכה בהופעה שלה, קולה התאמץ לנקות לרמות סופרן, ואז ירדה לשפל בריטון, והכל בשיא ריאותיה. הדבר שיכולתי לערוך זה הזמן להמתין, שהוא תפסיק. לאורך שתי זמנים האופרה נמשכה. ואז, שיש להן קרשנדו אחרון אצל סופרן צווחני ובריטון מקרטע, ההופעה הגיעה לסיומה פתאומי. לאט, הנו השפילה את אותה ידיה ופקחה את עיניה, ממצמצת באור המשרד. היא בהתה בי מבעד למשקפיה הכבירים, זיהתה ההצעה בפעם המקדימה ומאז שנכנסתי.

“יש רעיון שגם אני עלול לעזור לרעיון שלך כש, מר טיילור?” הינה קושיה.

“טוב…” אמרתי, “אהמ… דבר זה שהנני הולך היא…”

“השיר שלי, מר טיילור. מסיבה זו החברה שלך כאן?”

“ובכן, אכן, דוקטור,” אמרתי. “זה ניצור במקצת מפתיע.”

“אני מוצא שאופרה מרגיעה, מר טיילור. הגיע חלק מטקס הבוקר שלי. זה מוריד אחר טיב הלחץ שלי ומכין אותי להמשך עתה. כעת, והיה אם תסלחו לי, השגרה שלי זה לא הושלמה. “

“אתה תשיר שוב?” שאלתי.

“לא, מר טיילור,” היא בעצם אמרה, “אני אעשה מדיטציה. סגור את דלת ביתך, בבקשה. תודיע לכל המעוניין כשהמטופל ההתחלתי יגיע.”

השארתי את אותם דר’ טייטלבאום לבד במשרדה. MTA פורד שמע את אותן השיחה.

“היא משוגעת, בנאדם,” דיווח.

“מה אנו יש להם זכאות לעשות אודות זה?” אמרתי.

“אנחנו רוצים לומר למישהו. כלומר, הוא כובענית מטורפת גדולה.”

“לא נועד לנו להגיד,” אמרתי, שהוא סמל שעובד למחייתו ואלה אסירים הכולל קצינים. זה הזמן כל הזמן שאנחנו לא חוצפן. סניצ’ים שימשו שנואים באותה הכמות של בידי אסירים וקצינים.

“זה אחר, טיילור. מישהו צריך לזהות.”

“בוא גלוי אם התינוק זה יתפתח,” אמרתי. “מה זה יכאב?”

פורד הסכים באי חשק וחזר לקו הגלולות. המשכתי להתארגן לפגישות הרפואיות והפסיכיאטריות. דוקטור וונג, הרופא המטפל, גבר אסייתי קטנטן בעלויות טיפול דליל, לבוש המתאים חלוק וטרינר אודות מכנסיים וחולצה שמלה, זה הזמן. תמלול דרושים דפק על אודות כניסה המרפאה ופתחתי אותה. הנו צבר למרפאה.

“בוקר אדיב, MTA טיילור,” מהווה אמר.

“בוקר מעולה, דר’,” אמרתי.

“זה בוקר טוב?” היא בעצם דיווח. פתחתי את אותן הדלת למשרדו והרשיתי לו להגיע . מהווה שאל את העסק את כל שאלות יותר מידי בוקר.

“בוקר מעולה, דוק.” אמרתי.

“בוקר אמריקאי משובח?”

“כן, דר’,” אמרתי, “זה בוקר אמריקאי מדהים. מתופעל קפה מאחור. רוצה כוס?”

הרופא חייך והנהן.

“זה קפה אמריקאי?”

“זה נרכש באמריקה,” אמרתי.

“אז אכן,” מהווה סיפר. “אני חייבת כוס קפה אמריקאית.”

השגרה לפניכם התנהלה חמישה זמן רב במשך שבוע בזמן עפ”י רוב שנה אחת. דר’ וונג, מושתל מאסיה, שחי בזמן האחרון מילדותו במאבק להאכיל את אותן למכשיר שלו, שאיכשהו רק הגיע לארצות הברית, לא מורכב נהייה לרופא, אהב את אמריקה בלהט הגובל בשיגעון. זה לא נוצר זמנים טוב רק אז זה היה יממות “אמריקאי”. מתבצע לו כאב ראש לפני כעשר שנים, והבאתי לאותו אחד מוטרין. היא בעצם שאל באופן הגיע מוטרין “אמריקאי”, לקח בכל זאת בסיסי שנגמרת שהבטחתי לו שדבר זה באמת.

“טוב, דוק,” אמרתי. “אני אביא למוצר שלך זה.”

חזרתי למקום הטיפולים ליטול לרופא כוס קפה. שמעתי זמזום פחות עובר להתגורר מתחת לדלת משרדו אצל דר’ טייטלבאום. התעלמתי מזה. הינה אמרה שהוא תייצר מדיטציה, וזה בסדר מבחינתי אם הינה תקים בכל זאת ברוגע. הכנתי לד”ר וונג כוס קפה והבאתי לו, הנחתי לוח שניות של אנשים אסירים על אודות שולחנו. מהווה לקח ממני את כוס הקפה ולגם מהדירה החדשה.

“תודה למוצר שלך, MTA טיילור,” הינה אמר. “זו כוס קפה אמריקאית ברמה גבוהה.”

“אתה מוזמן, דוק,” אמרתי.

תור הגלולות הסתיים כחצי שעה בהמשך. אסירים התחילו להגיע לפגישות רפואיות ופסיכיאטריות מסוים. נתתי לחומרי ריסוס אלו להיכנס לגור, בודקת לחוד את אותו הזיהוי והדוקאטים הרפואיים ספציפי לפי לוח הזמנים, טופחת להם על כלי נשק וחבלה. בדקתי את אותו לחץ הדם זה או אחר ואמרתי אליהם לעמוד בדבר משקל מתוך מטרה לוודא אחר משקלם. לאחר מכן, הנם המתינו ביחד אודות ספסל מעץ ארוך בשוק הרחב המרפאה. פתחתי את כל שולחנו אצל דוקטור וונג והנחתי את אותם התיק הרפואי בקרב האסיר הראשון על אודות שולחנו. פתחתי רק את פתח משרדו אצל דוקטור טייטלבאום מתוך מטרה לשלוח בשבילה את אותן תיק המשתמש הראשון שלה. הינה הנו זמזמה בדממה לעצמה, עיניה עצומות.

“המטופלים של העבודה מוזמנים,” אמרתי והנחתי אחר התיק על שולחנה.

“עוד מספר זמנים, מר טיילור. עוד לא סיימתי בנות טקס ההרגעה שלי.”

“בסדר,” אמרתי, “תודיע לכולם כשאתה נקבע.”

הנו עצמה שוב את אותו עיניה והחלה לזמזם לעצמה. השארתי את אותה מוניטין, סגרתי את אותן הדלת מאחורי. חמש זמנים להבא, פתח המשרד שלה נפתחה. היא בעצם החזיקה אחר התיק שנתתי בשבילה. הנו הביטה באסירים שחיכו על אודות הספסל.

“מר וויליאמס?” מהווה התקשרה. אסיר שחור באמצע שנות השלושים לחייו קם. הנו הסתכל על אודות הפסיכיאטר, ואז הביט בי. הוא הרים גבה.

“באמת, טיילור?” הוא דיווח.

“בדרך זו, מר וויליאמס,” הודיע דר’ טייטלבאום.

האסיר משך בכתפיו ונכנס למשרד. ד״ר טייטלבוים סגר את אותו דלת ביתך. פתחתי את המקום פעם נוספת.

“דוקטור” אמרתי, “הדלת וכרחה לשאת פתוחה לא פחות מ יספיק במטרה שאוכל לשמוע מה עובד ומשתמש. להגנתך.”

“זה אינן מקובל”, אמר דוקטור טייטלבוים. “יש דבר מה כזה חיסיון המטופל”.

“זה בתים סוהר,” אמרתי. סימנתי לעבר האסיר וויליאמס. “הוא אסיר, ואני לא יכול אפשרות להשאיר את העסק לבדכם איתו.”

פניה הפכו למראה עז בידי ורוד, אולם אירועים מהווה התיישבה מאחורי השולחן.

“טוב מאוד, אם איך,” הנו אמרה. היא בעצם לקחה נשימה טובה יותר והוציאה אותה לאט. “בואו נמשיך”.

יצאתי מהמשרד, השארתי את כל הדלת פתוחה באומדן מחירי רבע מהדרך. אסירים נוספים יכנסו לקו הרפואי והפסיכיאטרי, וחלקם שבעבר ראו דר’ וונג רצו לעזוב. טפחתי על זוג אסירים על מנת לבדוק שהם כבר יוצאים אלא אלו שיש להן העניין שאנו יכנסו שיחד איתו, והכנסתי 4 מספר אסירים. נכנסתי למקום הטיפולים ובו MTA פורד התבצע עסוק בתמלול הזמנות לחתונה חדשות מהטבלאות הרפואיות.

“מה השלום הכובען המטורף?” מהווה שאל.

“רק שם לב את אותו האסיר הראשון בזמן זה. אני מניח שנצטרך לחכות ולהווכח,” אמרתי.

הן לא לקח במהרה עד שנודע והיה אם ד”ר טייטלבוים מסתדר אלו שיש להן האסיר. שמעתי את אותן האסירה וויליאמס מקללת בקול וד”ר טייטלבאום צועקת בקולה ואין לטעות וש. האסיר צעק שוב ושוב. דר’ טייטלבוים שחרר צרחה היסטרית. שמי ו-MTA פורד רצנו מהחדר, מצווים לאסירים במרפאה לרדת. הם הורידו את אותו עצמם לאריחים. שלפתי מיכל תרסיס פלפל מהחגורה שלי ונכנסתי למשרד, צעקתי לאסיר וויליאמס לרדת. הוא נענה, מאובטחת עוזב את אותם כיסאו וישב בדבר רצפת המשרד. ד״ר טייטלבאום עמדה מאחורי שולחנה. הודעה היוו אדומות ונוצצות מזיעה. כובע המגנטה שלה התבצע בידה, ושערה האדום נעשה מבולבל.

“אתה בסדר, דוקטור?” שאלתי.

ד”ר טייטלבוים בהה בי. שפתיה רעדו. פניה העגולות רעדו מרוב זעם.

“מה הסבר הגיע, מר טיילור?” מהווה צעקה. “לא יפריעו לכל המעוניין בזמן התראות טיפולית!”

“צרחתם כמו זה המתארת את הבא,” אמרתי.

“זהו טיפול, מר טיילור,” אמרה. כל כך גופה רעד. “אתה אינן מבין? זה טיפול!”

האסיר וויליאמס טפח את ידיו.

“לא עשיתי בשבילה כלום, טיילור. אני נשבע, בנאדם. היא א גברת מטורפת.”

ד״ר טייטלבאום סובבה את כל כובעה, בוהה בכעס באסיר.

“אני הן לא גברת משוגעת,” הינה צעקה. “אני הפסיכיאטר!”

ביציאה מהמשרד המקיף, ד”ר וונג ניגש מאחורי. מהווה הביט בד”ר טייטלבאום. מהווה ראה רק את האסיר בדבר רצפת המשרד ובדק את אותם הפסיכיאטר, שעמד, רועד בבירור, לופת אחר כובע המגנטה בשתי ידיו. דר’ וונג הניד בראשו.

“זה,” היא בעצם הכריז בחומרה, “זה דבר שבשגרה הוא לא אמריקאי.” מהווה הסתובב מכם, גרף למשרדו וסגר הבא את דלת הכניסה.

דוקטור טייטלבוים החזיק התפקיד של חודש או אולי דבר 2 שנים, החולה בקרב המחלקה למלא תפקידים בריאותיים גובר הכול על הנעזר בספקים מוכשרים. הוא מהתחום של אינן השתפרה, למרות שהצעקות “תרפיה” שלה הסתיימו בהוראת הפסיכיאטר המרכזי. הייתי במרפאה ביום אחד הזעיר ביותר שלה. הוא חבשה את אותו כובע המגנטה הידוע לשמצה שלה והייתה לבושה בצהוב וכתום, ובשום פנים ואופן מותר שיהיה בסגול. הגענו לסוף המשמרת חפים תקרית השוררת, וישבתי במשרד ה-MTA. היא המכניס את אותו ראשה למשרד שלי.

“מר טיילור,” היא בעצם אמרה, “כפי מתחיל בהחלט בדירות מיד יודע, כעת היא בעצם עכשיו הזעיר ביותר שלי. הממסד רגיל אינם נוצר מוכן למותג המיוחד שלי לטיפול”.

“אני מצטער למצוא אותם, דוקטור טייטלבאום,” אמרתי, מבלי להתכוון רוב.

“כן, מעולה,” הינה אמרה, “אני נכנסת לעסקים בעצמי.” מהווה הושיטה לכם כרטיס ביקור סגול. הכרטיס מוגדר, ד”ר. טייטלבאום, פסיכיאטר יוצא דופן, וכלל אחר חמש הטלפון שלה. “אם פעם העסק שלך דורש לתפעול פסיכיאטרי, התקשר לעולם.” מהווה הביטה בי השיטה שנקראת משקפיה, המבט החלומי והרחיק הנ”ל בעיניה החרוזות. “אני גבוהה מאוד,” מהווה אמרה, “אבל שמי מקסימאלית…”